מורשת ברל כצנלסון – רלבנטית יותר מתמיד
הסתדרות העובדים, בנק הפועלים, המשביר לצרכן, הוצאת עם עובד, תנועת העבודה; האם אפשר לתאר את החברה הישראלית בלי להזכיר גופים מרכזיים אלה? מאחורי כולם עמד במידה רבה – הגה, ייסד וקידם ללא ליאות – ברל כצנלסון.
האם יש עתיד לשמאל הישראלי ולתנועת העבודה – ולפוליטיקה הישראלית בכלל – בהיעדר ערכים כמו מיזוג ציונות וסוציאליזם, הצבת האדם במרכז ודוגמה אישית? את הרעיונות האלה במחשבה הפוליטית של תנועת העבודה עיצב ופיתח ברל כצנלסון.
ברל, הארי שבחבורה
ברל כצנלסון, שהיה מוכר ביישוב היהודי בארץ-ישראל בכינויו ברל, נולד ברוסיה הלבנה ב-1887. בנעוריו קיבל חינוך עברי, הרבה לקרוא, התעניין בספרות ציונית וסוציאליסטית – והתלבט רבות בין דרכים שונות ומנוגדות לפתרון הבעיה הלאומית והסוציאלית של העם היהודי.
ברל עלה לארץ-ישראל ב-1909, והחל את דרכו כפועל חקלאי בפרדסי פתח תקווה, חדרה, סג'רה, דגניה והגליל העליון. ב-1916 – לאחר שנים של עבודה בגידול ירקות, בד בבד עם לימודי עברית – החל לעסוק בנושאים הנוגעים לכלל ציבור הפועלים, בתחילה באזור הגליל ובהמשך ברחבי הארץ, ובתוך כך עזר לארגן את איגודי הפועלים השונים.
בתקופת מלחמת העולם הראשונה התנדב ברל כצנלסון לגדוד העברי, ושם פגש את דוד בן גוריון. ברל היה ממניחי היסוד להקמת הסתדרות העובדים הכללית ב-1920 והשתתף בהקמת מוסדותיה. רבים ממוסדות אלה היו פרי יוזמתו, כמו חברת ניר ובנק הפועלים. בדרך מחשבתו כיוון לכך שפועלי ארץ-ישראל יקימו את המפעלים בעצמם, הן למען תעסוקתם והן למען פיתוח הארץ. כך קמה ההתיישבות העובדת בקיבוץ ובמושב, אשר הייתה הבסיס לחקלאות בארץ; וכך קמו המפעלים הגדולים שהיו תשתית למדינה שבדרך, ובהם סולל בונה בתחום הבניין, תנובה בתחום החקלאות, כור בתחום התעשייה וכן מפעלים רבים נוספים אשר רוכזו יחד במסגרת חברת העובדים של ההסתדרות.
ברל תרם רבות גם בממד הרוחני-תרבותי של ציבור העובדים. הוא היה מייסדו של העיתון היומי דבר ועורכו הראשון; ובהמשך, הקימה ההסתדרות הכללית ביוזמתו את הוצאת הספרים עם עובד. ברל לא הסכים למינויי כבוד רשמיים והעדיף להתוות דרך רעיונית וחינוכית כאחת. בציבור היו שכינו אותו "מחלקת השכל", ובכך ביקשו לתאר את תרומתו הרעיונית הגדולה בכל תחום שבו נגע.
יחד עם דוד בן גוריון עבר ברל כצנלסון את כל גלגולי האיחוד והפילוג של תנועת העבודה, עד למותו בירושלים ב-1944, ארבע שנים בלבד לפני קום המדינה, שאותה לא זכה לראות. הוא הובא לקבורה בחוף כנרת, מקום קבורתם של אבותיה הרוחניים של הציונות הסוציאליסטית.
כך ספד לו חברו ושותפו, דוד בן גוריון: "הארי שבחבורה, מורה הדור, מאיר לכל הדורות הבאים. המוח, המצפון והפה של התנועה. המדריך הנאמן לנוער, ליישוב, לעם. המעמיק והמרחיק לראות, רב התבונה וגדול התושייה, שידע למזג עשייה פיקחת עם יוזמה יוצרת ותנופה מהפכנית. מה יקרת לי ברל, יקרת מאח ורע."
זכרו של ברל מונצח בבית ברל, מוסד חינוכי שבו התגשם חזונו לחנך את הנוער ברחובות הערים ובבתי ספר ברחבי ישראל.
דרכו של ברל
האם מנהיג והוגה פוליטי-חברתי שפעל במחצית הראשונה של המאה העשרים יכול להיות אקטואלי אחרי יובל שנים ויותר מיום מותו ובמציאות הפוליטית של ימינו? עיון בעקרונות שהתווה ברל כצנלסון ובערכיו מגלה עד כמה אלה חיוניים כמקור לעיצוב מחשבה ועשייה פוליטית פרוגרסיבית בישראל בת זמננו; ועד כמה אין לוותר עליהם.
מיזוג בין ציונות וסוציאליזם
ברל היה סוציאליסט, שאף לחברה ללא פערים ודגל בשוויון חברתי וכלכלי. הוא התנגד למשק שבו קומץ קטן של בעלי הון מרכזים בידיהם את הכלכלה ומכתיבים את תנאי עבודתם של הפועלים, הנתונים לחסדיהם, כשם שהיה מקובל אז במדינות אירופה.
ברחבי היבשת האירופית וברוסיה יצאו הסוציאליסטים למאבק, וחתרו לכיבוש השלטון. הפועלים ניהלו מאבקים חריפים נגד המעסיקים והקימו איגודים שלחמו למען תעסוקה מלאה, שכר הוגן והשתתפות המדינה בחינוך, בבריאות ובשירותי הרווחה. הדוקטרינה הסוציאליסטית הקלאסית הטיפה למלחמת מעמדות, וראתה את המדינה כייצוגו של המעמד הבורגני הנצלני שיש להילחם בו, ואת הרעיון הלאומי – כמקל בגלגליה של המהפכה.
ברל היה סוציאליסט, אך באותה מידה היה ציוני. הוא התנגד נחרצות לקומוניזם ולבולשביזם; ודגל בהתאמת התורה הסוציאליסטית למציאות של היישוב היהודי בארץ-ישראל ומטרותיו הלאומיות, דרך ייחודית אשר זכתה לכינוייה קונסטרוקטיביזם סוציאליסטי: סוציאליזם המגשים את יעדי מעמד הפועלים ואף בונה חברה לאומית. כך למשל התבטא בנאומו:
"במרכזה של ההיסטוריה העברית עומד דבר הגשמת הציונות במלוא היקפה ותוכנה במרכזה של ההיסטוריה האנושית עומד דרך הגשמת הסוציאליזם במלוא היקפו ותוכנו " (ברל בהצעה לפרוגרמה למפא"י, 1928 סעיף ג').
ברל כצנלסון האמין במיזוג שווה-ערך בין העניין הלאומי ובין זה החברתי – שני דגלים שלטעמו אינם סותרים, אלא תומכים זה בזה עד כדי כך שאין תקומה לאחד ללא האחר. הוא סבר כי המערכה המדינית הלאומית לא תצלח בלי קיומה של חברה צודקת ובריאה, וכי למערכה החברתית אין עתיד בלא הצלחת האינטרס הלאומי הכולל. תנועת העבודה לא ראתה את עצמה כנציגת שכבה אחת בלבד בעם, הפועלים, אלא כזו המממשת את מטרות הציוניות הכלל-לאומיות. מטרות אלה תאמו את הצרכים והשאיפות של הפועלים, ומנגד, צורכי הפועלים תאמו את אלה של הציונות בכללותה. במזיגה הזאת היו טמונים ייחודה של תנועת העבודה הישראלית וסוד הצלחתה.
זיקה עמוקה לארץ-ישראל בצד חתירה לשלום ולפשרה טריטוריאלית
ברל התנגד להמלצות ועדת פיל לחלוקת ארץ-ישראל למדינה יהודית ולמדינה ערבית, מאחר שסבר כי הממשל הבריטי אינו רציני בכוונותיו ליישמן; אף על פי כן הדגיש כי הוא מסכים לחלוקת הארץ, עם כל הכאב הכרוך בכך. "לעתים המציאות הפוליטית מאלצת אותנו לוותר על דברים יקרים מאוד. עלינו לשקול את הקורבן כנגד הרווח ולעתים לוותר על דברים חשובים למען דברים חשובים יותר אנו מוכנים להקריב קורבנות רבי ערך למען מדינה משלנו, אם נזכה בביטחון ועצמאות " (ברל, 1937). שנה מאוחר יותר הוסיף ברל ואמר: "ביטחוננו תלוי בשלום בין יהודים לערבים בארץ ישראל ובינינו לבין מדינות ערב הסכם שלום יהודי-ערבי יוצר תקווה לשלום נצחי במזרח התיכון, ולשם כך מוצדק לשם מחיר כבד אך לא אם זו תהיה הצעה בריטית בלבד, ללא הסכם ישיר בין יהודים לערבים".(ברל 1938)
אקטיביזם וריבונות ההחלטה
ברל כצנלסון היה ממנהיגי האגף האקטיביסטי בציונות, אשר הדגיש את חשיבות הפעולות בשטח, לרבות התיישבות, יצירת כוח מגן יהודי ופיתוח כלכלי – כל זאת כמנוף לעצמאות יהודית בעתיד. ברל גרס כי מדינה יהודית בארץ-ישראל לא תקום כתוצאה מהחלטתם של גורמים זרים – אלא קודם כול על ידי הקמת חברה וכלכלה מבוססת של יישוב יהודי מתרחב והולך, אשר לא רק יצדיק בעיני העולם את השאיפה לעצמאות מדינית, אלא אף ישמש בסיס למאבק למען מדינה יהודית. כחלק מתפיסה זאת, היה ברל שותף בהקמת ההגנה, ייסד את תחנת השידור הבלתי חוקית שלה, קול ישראל, ותמך ברעיון הבריגדה היהודית במלחמת העולם השנייה – וזאת כדי שחייליה יוכלו להתאמן ולצבור ניסיון לקראת הקמתו של צבא עברי.
הגשמה ודוגמה אישית
המהפכה האישית – לרבות עלייה לארץ-ישראל, מעבר לעבודה פיזית ודיבור בעברית – הייתה בעבור אנשי העלייה השנייה, וברל בתוכם, חלק בלתי נפרד מהמהפכה הלאומית-תרבותית של תחיית העם היהודי בארצו. ב-1908, לפני עלייתו, כתב ברל לחבריו: "עליי לנסוע לארץ ישראל. עליי לעשות משהו. יש בי ניצוץ קטן, ואינני מוכן לכבותו. מושכים אותי במיוחד העיקשים שבחבורה. לא המנהיגים הציוניים שרק מדברים, אלא העובדים, בעלי המלאכה, המורים והפקידים שעזבו הכול מאחוריהם למען דרך חיים חדשה ולהגשים את עצמן."
בארץ-ישראל עסק ברל שנים ארוכות בעבודה חקלאית מפרכת, גם כאשר זו לא הלמה את כוחותיו הפיזיים, ובהמשך התגייס לגדוד העברי.
חינוך הנוער – תפקידנו
כאדם בוגר התמסר ברל לחינוך הנוער ברוח הערכים הציוניים-סוציאליסטיים. את ההישג הרוחני הגדול שלו ראה בהקמת המרכז לנוער של הסתדרות העובדים, שהיה בעיניו החיבור בין הפעולה התרבותית והרעיונית ובין זו המעשית. במשך שנים השתתף בהתוויית דמותו הרוחנית של הדור באמצעות ימי עיון שערך, ארגון שליחויות לגולה, הכינוס הסמינרי "ירח הכלה" ועוד – ומושג ההגשמה עמד במרכז כל אלה. יחסיו של ברל עם הנוער היו אבהיים ואישיים כאחד, וביתו היה פתוח לכל נערה ונער. במשך שנים עלו צעירים וצעירות לביתו כדי לקיים שיחות על נושאים כמו סוציאליזם, קיבוץ, הכשרה והגשמה, ולימים היו חלקם ממנהיגי נוער למנהיגי עם.
אחדות המחנה
ברל חיפש תמיד את הבסיס המשותף הרחב ביותר לביסוס תנועת העבודה. הוא ראה באידיאולוגיות המפרידות בין חלקי המחנה שרידים של הגלות, והצורך באחדות היה לדידו ביטוי של התנאים והצרכים הממשיים בארץ-ישראל. הקמת מפא"י ב-1930 כמפלגת מעמד רחבה, המבטאת מדיניות ציונית פעילה תוך כדי חתירה לחברה מתוקנת, הייתה התגשמות תקוותיו לגבי אחדות המחנה.
פרגמטיזם והצבת האדם במרכז
ברל היה אידיאולוג מושבע, אך כמו בן גוריון, הִרבה להדגיש את החשיבות הטמונה בהבנת המציאות המשתנה ובשקילת היתרונות והחסרונות לפני נקיטת כל צעד, וזאת על מנת לקדם מטרות בצורה הטובה ביותר. מבחינתו, מעבר לכל דוֹגמה ואידיאה, נשמתה של הפוליטיקה הייתה החתירה לרווחתו של האדם ולשגשוגו.
לפיכך, בעוד תנועות הפועלים בעולם פעלו על מנת להגדיר את מטרתן החברתית במשתנים כלכליים, כמו הלאמת אמצעי הייצור; או באמצעים פוליטיים, כמו מהפכת הפרולטריון – נמנע ברל מניסוח דוקטרינה לגבי חברת העתיד הרצויה. הוא הגדיר את התכלית העליונה של הסוציאליזם כעילוי האדם; והאמין כי אין זה חשוב מהי המסגרת החברתית, הכלכלית והפוליטית – שכן את זו תמיד אפשר לשנות ולשפר לפי תנאי הזמן והמציאות המשתנים. מרוב תכניות, הוא גרס, קיימת סכנה כי יישכח העיקר – האדם, הפרט, אזרח החברה החופשית.
ברל האמין כי כל מסגרת הפועלת למען האדם, מימוש כישרונותיו וביטוי כוח היצירה שלו – היא נחוצה וחיונית.
שער אחורי
מטרתו המוצהרת של המרכז הרעיוני-חינוכי על שם ברל כצנלסון היא להביא לידי התחדשות המחנה הסוציאל-דמוקרטי בישראל ולחיזוקו בהשראת משנתו של ברל כצנלסון; הכוונה היא לשאוב מן המורשת הרעיונית הגדולה של ברל ושל תנועת העבודה, לפַתחה ולהרחיבה – ולבנות דרך פוליטית-חברתית שתיענה לאתגרי המאה העשרים ואחת.
הנבחר הבא