את הקיץ האחרון ביליתי ברחובות, זכיתי להיות חלק מהתעוררות אזרחית מופלאה; התעוררות שהחזירה לי את התקווה והאמונה שניתן לשנות ושהזכירה לחברה כולה, שצדק חברתי אפשר לדרוש ושמגיע לנו לחיות בחברה טובה יותר.
ברל כצנלסון, ערב עלייתו ארצה אמר "ברצוני לעשות משהו, ברצוני להיות ניצוץ קטן… אני נמשך אל אותם עקשנים עמלים אשר השליכו הכול מאחורי גוום כדי לנסות ולהתחיל בחיים אחרים כדי להיפטר מן הגלות."
רבים נוטים לחשוב כי נפטרנו מן הגלות, שעם הקמת המדינה והבית לעם היהודי, הגלות הפסיקה להתקיים, אך אני סבורה שהגלות עדיין חיה בנו.
חברה אשר מקדשת את האינדיבידואל והתחרותיות, חברה אשר ההצלחה בה נחשבת רק אם היא באה בעקבות כישלונו של האחר, חברה אשר שוכחת מהקשישים, האמהות החד הוריות, שכונות המצוקה, ניצולי השואה ורבים נוספים. חברה בה צעיר וצעירה מתקשים לבנות בית, להקים משפחה ואפילו לרכוש השכלה גבוהה, חברה בה ילדים מעריצים כוכבי ריאליטי ואינם יודעים מי הוא ראש הממשלה.
זוהי חברה בה הגלות חיה ונושמת ומחרבת את הסולידריות, הערכיות והציונות לה קראו ברל וחבריו.
הקיץ האחרון הוא עוד צעד בפרידה מהגלות והקמתה של חברת מופת במדינת ישראל, אומנם קוראים לנו הישראלים החדשים, אבל אנחנו דווקא הישראלים הישנים, אלו שרוצים לבנות חברת מופת בישראל, שדואגים למדינה וחרדים לגורלה וחשים בסכנה הקיומית לא עקב האיום הביטחוני אלא דווקא בגלל אובדן הערכיות והסולידריות.
חברה בה הנוער והצעירים בוחרים להטיל עצמם על כף המאזניים, כפי שקרא יצחק שדה, ולשנות את המאזן לתקומת ישראל.
אנחנו היושבים כאן היום וזוכים לקבל את המלגות, בחרנו בדרך הזו עוד לפני הקיץ האחרון, בחרנו בה כדרך חיים.
אנו מתעוררים כל בוקר למציאות העגומה והכואבת שמקשה גם עלינו לחיות בארץ הזו ובוחרים לשנות, להסתכל לצדדים אל מה שמעבר לעולמנו הפרטי, בוחרים לחנך את הדור הצעיר, להתנדב עם אוכלוסיות מיוחדות, להיות פעילים בספירה הפוליטית, להוביל מחאות חברתיות וכך משנים את השיח בחברה, ויוצרים דור של מנהיגות ערכית, אנושית, כזו שאינה מסתכלת על האחרים ממגדל השן ושוכחת את תפקידה.
הקיץ האחרון הגיע בשבילי ברגע של ייאוש, כשכבר כמעט איבדתי את האמונה שאפשר ליצור חברת מופת בישראל, כשהרגשתי שאולי כל העשייה החברתית והפוליטית היא לשווא, שהרגשתי שאני לבד ושהשפה שאני מדברת זרה ורחוקה לאנשים בישראל ובעיקר לצעירים שבה, ודווקא אז התקבצנו צעירות וצעירים והתחלנו לצעוד ביחד, לדרוש וליצור צדק חברתי. פתאום הפציעה הזדמנות לשוחח עם אנשים פנים אל פנים, להגיד שלום ברחוב, למצוא חברים אשר רוצים ללכת ביחד ולתקן את מה שהתקלקל.
זה קיץ שהזכיר לאזרחים שלא צריך לפחד לצאת לרחוב, להסתכל בעיניים, לאחוז ידיים, לדרוש ולרצות לשנות.
השינוי עוד רחוק ותיקון החברה דורש עוד השקעה ומאמץ רבים, אך בשביל זה אנחנו כאן וזו המשימה שלנו, ליצור חברת מופת, כל אחד לחוד אך עם זאת כולנו ביחד.
אני רוצה להודות לחברי הקרן, שבחרו בנו השנה ומסייעים לנו להגשים את הדרך לחברה טובה יותר ומקווה שהשנה החדשה הבאה לפתחינו תלבה את הניצוץ ששב לעינינו ותביא רוחות של תיקון ועשייה.
תודה רבה ושנה טובה.
הנבחר הבא