מאת אודי מנור
"אני כל כך מתרגש" ציטט העיתון הנאור במדינה את הסופר יורם קניוק. סוף סוף, בזכות החלטה אמיצה וחסרת תקדים של בית המשפט, יש גם בישראל "חופש מצפון". למי שהחמיץ את הדרמה הגדולה, נגלה כי מדובר בהחלטתו של בית המשפט המחוזי לאפשר ליורם קניוק למחוק את המלה "יהודי" בסעיף "הדת" שבתעודת הזהות.
התרגשותו הגדולה של הסופר הידוע, "איש תש"ח" במלוא רמ"ח ושס"ה, והעובדה שהידיעה המרעישה הופיעה בעמודו הראשון של המעוז האחרון של השפיות, ההומניזם והקידמה בישראל, הביאו אותי לזנק לארנקי, שם אני נוהג להפקיד את תעודת הזהות שלי. "סעיף הדת"?? נשמע לי מוזר, אבל מה אני יודע, בכלל ובפרט ביחס ליורם קניוק ועיתון 'הארץ'. ובכן, למרבה האכזבה, לא מצאתי בתעודת הזהות שלי שום סעיף "דת". למרבה הצער, המלה המגונה "יהודי" מופיעה שם מול המילה "לאום".
למרבה השעשוע, גם יורם קניוק יודע את החוכמה הקטנה הזו, לפיה כאשר מדובר ב'מדינת היהודים' אין מדובר ב'מדינת הלכה, או ב"איראן יהודית" כהגדרתו השנונה, כי אם במדינת הלאום היהודי. קניוק, כמו רוב אנשי העיתון הנאור, שלרגע אינם מפסיקים לתבוע את עלבונו של העם הפלסטיני, בוודאי יודעים לפחות את העובדה ההיסטורית הבסיסית, לפיה כאשר החליט האו"ם לחלק את הארץ, הוא הורה על הקמת שתי מדינות דמוקרטיות, אחת ערבית ואחת יהודית. זה הרי המקור לצרוף המגונה והמתועב (בעיני 'האנשים החושבים'): 'מדינה יהודית-דמוקרטית'… חזקה על קניוק שהוא יודע שהאו"ם לא היה מוטרד האם למדינה הזו תהיה ברית מילה, כיפה או משגיח כשרות. ומאין לי? כי לאחר שסיים להתרגש הוסיף קניוק שפסיקת בית המשפט מאפשרת לו"להיות חסר דת אבל יהודי בלאום".
לשפשף את העיניים ולא להאמין. הרי מי שעומדים על הגדרתם את היהודים כבני ובנות 'דת' ולא כבני ובנות 'לאום' היו ועודם שוללי הלאומיות היהודית לגווניהם: במאה ה-19 מדובר היה ביהודים הרפורמים, שהתחרו בתיעוב הציונות רק בקומוניסטים ובסוציאליסטים 'דוברי היידיש'. מאוחר יותר הצטרפו אליהם הכנענים מזה, והמופתי מזה. היום מי שאוחז בתפיסה השקרית הזו הם יורשיו בפת"ח ובחמאס. קואליציה משונה התקהלה לנו כאן: הפת"ח, החמאס, 'התיקונצ'יקים' יורשי התנועה הרפורמית בארה"ב, המובילים את הדה-לגיטימציה של מדינת ישראל, וצאצאיהם הרוחניים של 'הקוסמופוליטים דוברי היידיש' ברחוב שוקן. חבל רק שאת הסוציאליזם הם שכחו.
האמת שאין כאן שום שעשוע. מילא הבסיס המעורער של המהלך המגוחך מבחינה מהותית והיסטורית של קניוק. מילא הסקופ לפיו "קניוק מעולם לא היה דתי ומעולם לא הקפיד על שמירת מצווה דתית כלשהי", והרי 90% מיהודי העולם עונים לתאור הזה, וזו בדיוק הסיבה להתפתחותה של התפיסה הרואה ביהודים בני לאום. לצד פירכות אלו ראוי לשים לב גם לצידוק שהובא מפי עורכת דינו. "פנייתו הלא שגרתית" היא צוטטה ב'הארץ', "מבטאת את סלידתו המתמשכת מהאופן שבו הדת היהודית כופרת בערכי מגילת העצמאות".שעל כך נהוג לומר היום במקומותינו: "וואלה!". והרי זה חידוש! כידוע יש רק גרסא אחת "לדת היהודית", וכידוע "הדת היהודית" היא אם כל המכשלות בדרך למימושה המוחלט 'כאן ועכשיו' (מהפכנים ראויים לשמם אינם מסתפקים בפחות מכך!!) של מגילת העצמאות.
אכן מגילת העצמאות היא המקור והבסיס למדינתנו. אכן יש לה תוכן נשגב ואכן יש לנו עבודה רבה בדרך למימושו (אם כי יש להקפיד ולזכור את הפער בין הצהרות חגיגיות למציאות המורכבת). אך הדרך לשם לא עוברת בהבחנות סרק מלאות בריקנותן. בכל מקרה, מגילת העצמאות – שוד ושבר – נפתחת במלים המטרידות: "בארץ ישראל קם העם היהודי"…
הנבחר הבא