מאת תרז לנג
יש הצופים בה את קץ העולם ויש שלהיפך, מצפים לקץ המלחמות ושלום עולמי. מן הסתם שניהם יתבדו. בינתיים עושה 2012 את צעדיה הראשונים בסימן של מחאה, שגם היא עשויה להתגלות במהרה כספין – שאם לא ראש הממשלה ושר האוצר המציאו אותו, הרי לפחות הוא משרת אותם נאמנה. במקום לשמר את האווירה של מחאת האוהלים שהדליקה כאן בקיץ רוח חדשה והחזירה לשיח הציבורי את המושג "צדק חברתי" – אותו מושג שליווה את מדינת ישראל הנבנית בעשוריה הראשונים – ושנדמה עכשיו כי היא דועכת ונבלעת-או- לא בנבכי הפוליטיקה, נתפס עמישראל לסערת רוחות ומוחות בגלל חבורת בריונים, שכל מה שצריך לעשות נגדם זה לירוק עליהם בחזרה או לתת למשטרה לאכסן אותם. פתאום, אחרי יותר משישה עשורים, נזכרתם שיש במדינה הזאת אפליית נשים? (ואפילו נתתם לה שם מפוצץ – הדרה), איפה שכר שווה לעבודה שווה? בכמה אחוזים ממשרות הניהול הבכירות מחזיקות נשים? מה יחסם של אלופים בצה"ל לפקידותיהם? מה עם יוקר הפעוטונים וגני הילדים שיאפשרו לאימהות לצאת לעבודה ולהעלות את רמת חייהן? את כל זה כבר פתרתם? אז לעשות סערה כזו דווקא ממקומות ישיבה באוטובוס? במקום לעלות על במות ולהכריז הכרזות, תתכבד כל אחת מחברות הכנסת, השרות, היו"רות, לעלות במשך שבוע כל בוקר לאחד האוטובוסים ה"מהדרין", להתיישב במושבים הקדמיים ולהתייצב בפועל מול הבריונים, כפי שעשו טניה והחיילת דורון. או כמו שעשתה בחורה אמיצה במטוס, שדייל ביקש ממנה ומבתה לעבור למושבים נפרדים כדי לפנות מקום לאיזה חרדי. לא כדאי להתעקש, אמר הדייל, הם מוציאים אוכל ומתחילים לירוק לכל הצדדים כדי להכריח אותך לעבור. ככה? אמרה האשה, נראה אותו. כשרק התיישב החרדי לידה פנתה אליו: אתה מתכוון לירוק עלי? אם כן, תראה מה אני אעשה – הרימה את חולצתה וחשפה את פלג גופה העליון מולו. החרדי נמלט משם כנשוך נחש.
מישהו כאן עושה את מלאכתם של הממשלה והאוצר ומסיט את דעת הציבור מהמחאה החשובה האמיתית, נגד המלצות ועדת טרכטנברג, ספין מכובד בפני עצמה, שהמליצה על "פינאטס", בוטנים, כדי לסתום את פי המוחים – וכי מה יועילו כמה גרושים שייגרעו ממחיר הקוטג' למצבו של מעמד הביניים? – ועוד גרוע מזה. "כל מה שהאוצר רצה לדחוף במשך שנים ולא הצליח, קיבלנו דרך הדוח הזה. חיסול מכון התקנים, ביטול מכסים, כל אלה הם מהלכים שיפגעו קשות במפעלים שפועלים בשוק המקומי, ואלה דווקא המפעלים עם הרווחיות הנמוכה יותר", אומר עמוס רבין, היו"ר היוצא של איגוד התעשיה הקיבוצית (הזמן הירוק 24.11.11). אפילו בה, אף שהמפעלים הגדולים הם מוטי ייצוא, יותר מהמחצית מוכרים 100-50% בשוק המקומי, וככאלה הם יכולים להיפגע קשות מהפתיחה ליבוא מתחרה.
במקום להיאבק על הרחבת התקציב כדי להפעיל חינוך מגיל שלוש, בריאות ציבורית ראויה לשמה, דיור בר-השגה, שכר-עבודה שאפשר לגמור איתו את החודש, או אפילו על ריסון פורעי תג-מחיר, שמהם באמת עלולה להתלקח מלחמה נגד הפלשתינים – מוציאים את האנרגיה על מלחמה מיותרת בדוסים משולהבים ועושים את היום לראש הממשלה ושר אוצרו. אם יכולה לצמוח טובה כלשהי מהמאבק הנוכחי, היא תצמח רק אם הוא יתרחב לכל התחומים שבהם קיימת כאן הדרה או פגיעה בנשים, מצד אחד, ולהפרדת הדת מהפוליטיקה והחלשתן של המפלגות הדתיות מצד שני. אבל כל זה נראה באמת כחזון אחרית הימים. להיפך, הוא יכול רק לחזק אותן. מה שסייע יותר מכל לש"ס להגיע בשעתו ל-17 מנדטים היתה המלחמה הנמרצת שפיתח נגדה טומי לפיד. הוא השתמש באנטי-דתיות כדי להגדיל את מפלגתו, אבל בדיעבד הגדיל אותם. הסיפור הזה עשוי לחזור בבחירות הקרובות אם יחליט בנו יאיר לפיד להקים מפלגה משלו.
הנבחר הבא