"את הייצור הכחול-לבן יש לעודד, אבל לא על ידי פניה לרגשות הצרכנים שממילא חונכו להסתכל רק על שורת המחיר" – סער פוקס במכתב נוקב לשר התמ"ת בנימין בן-אליעזר. "הצד השמאלי של המטבע" – טור חדש
לכבוד
מר בנימין בן-אליעזר
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה
הנדון: קמפיין למען העסקת ישראלים
שלום רב,
אחרי שממשלת ישראל מסירה כל תמיכה והגנה מהתעשייה והחקלאות המקומית, אחרי שמאשרים את כניסתם של עוד ועוד עובדים זרים למדינה, אחרי שמסבירים לנו שוב ושוב שהכלכלה תעבוד הכי טוב אם כל אחד יעשה רק מה שבאינטרס שלו, פונים עכשיו תשדירי הפרסומות לרחמי ליבנו ומבקשים מאיתנו לקנות כחול לבן, ולהעסיק ישראלים. זאת צביעות.
כמה נחמד לראות את הממשלה משקיעה כספים ומאמצים במטרה לערב את הציבור בישראל בסוגיות מאקרו-כלכליות כמו יצירת מקומות עבודה לישראלים. "כשאתה קונה כחול לבן, אתה מייצר מקומות עבודה…" קובע תשדיר אחד. "בכל פעם שאתה מעסיק עובד זר לא חוקי, אתה גוזל לישראלי מקום עבודה" אומר השני.
ואכן, הבעיה ידועה. רק כ- 52% אחוזים מהאנשים בגילאי 15 עד 64 בישראל אכן עובדים (מתוכם רק כשני שליש עובדים במשרה מלאה). לשם השוואה, הממוצע במועדון המדינות המפותחות, ה- O.E.C.D, אליו הצטרפנו ממש לאחרונה, הוא כ- 66%. משמעות הנתונים היא שכדי להגיע לרמת התעסוקה הממוצעת של המדינות המפותחות, נצטרך לייצר כ-700 אלף משרות חדשות!!
במקביל, שוהים בארץ כ-150 אלף עובדים זרים (כולל פלשתינאים) באופן לא חוקי, ועוד כ- 115 אלף עובדים זרים בעלי אשרה חוקית. העסקת עשרות אלפי ישראלים במקומם הייתה בהחלט משפרת את מצב התעסוקה בארץ. אלא שכדי להעסיק ישראלים בחקלאות, בבניין או בסיעוד צריך לשלם שכר סביר (וגם שכר מינימום אינו שכר סביר!) וכדי לשלם שכר סביר, אנו זקוקים למשק שבו אפשר לקיים חקלאות, תעשייה ובניין רווחיים, ומדינה שבה הביטוח הלאומי מתגמל כראוי עובדות סיעוד. וזה לא המצב. גמלת הסיעוד של הביטוח הלאומי מספיקה ל-18 בלבד מתוך 150 שעות בשבוע, ומאלצת את נתמכי הסיעוד להעסיק עובדים זרים במשכורות זעומות. זאת, בשונה למשל מגמלאות נכי צה"ל של משרד הביטחון, אשר מפרנסות בכבוד אלפי ישראלים (ישראלים בלבד!) בענף הסיעוד.
החקלאות בישראל, על אף שהיא מהמתקדמות בעולם, מתמודדת עם אחת הממשלות הפחות תומכות בעולם. בזמן שממוצע התמיכה בחקלאות באיחוד האירופי עומד על 2% מתקציבי הממשלות, מקצה הממשלה בישראל רק 0.3% מתקציבה למטרה זו. בעיית המים של ישראל מובילה את הממשלה שוב ושוב לקצץ מכסות מים ולייקר את מחירם, במקום לעסוק בפיתוח מקורות מים חדשים ובהטלת העלויות בצורה פרוגרסיבית על כלל המשק.
כך גם המצב בתעשייה. על אף שהמדינה קוראת לנו לקנות כחול לבן ולהגן על הייצור המקומי, מדיניותה כמעט לכל אורך שלושת העשורים האחרונים הייתה הפוכה. ריבית בנק ישראל הייתה כמעט לכל אורך התקופה גבוהה בהרבה מהממוצע באירופה, מה שהיווה נטל כבד לתעשייה, אשר חייבת להתרחב ולהתפתח כל הזמן ולכן נסמכת על הלוואות רבות. ההגנות על שער המטבע שאפיינו את המדיניות הממשלתית עד שנות ה-80 הוסרו בהדרגה לגמרי, מה שחשף את היצוא הישראלי להתייקרות ניכרת של השקל לאורך השנים, הקטין את רווחיות הייצור, וגרם לחוסר יציבות וחוסר יכולת לתכנן קדימה. מכסי היבוא בישראל- האמורים להיות בין הכלים החשובים של המדינה להגן על היצור המקומי שלה, לפחות בענפים מסוימים- גם הם מהנמוכים בעולם. במשרד התמ"ת חישבו ב-2003 ששיעור המכס הממוצע בישראל היה 0.8% לעומת 1.7% בארה"ב, וקרוב ל-3% באיחוד האירופי. תקציב השקעות ההון ותקציב המחקר והפיתוח, אלו שאמורים לעודד פיתוח והרחבה של תעשיות, צומצמו לסכומים מגוחכים. התוצאה לא משתמעת לשני פנים. התעשייה המסורתית בארץ הלכה וקרסה לה, ומקומות העבודה איתה. רק בענף הטקסטיל נסגרו יותר מ-1400 מפעלים בין 1990 ל-2007. מספר המועסקים בתעשייה בישראל ירד מ-378 אלף ל-356 אלף בין 1996 ל-2007, במקום לצמוח בכמה עשרות אלפים. שיעור העובדים בתעשייה מסורתית ובחקלאות בישראל הוא בין הנמוכים במדינות המפותחות. כל זאת במדינה שחרטה פעם על דיגלה את הכבוד שבעבודת אדמה, ובעבודת כפיים עברית.
ואם זה לא מספיק, אז המדינה עוד מזמינה בעצמה את תפירת המדים לשוטרים, ואת דגלי ישראל ליום העצמאות, ממתפרות בסין במקום בארץ. לזה קוראים "קונים כחול-לבן"?
את הייצור הכחול-לבן יש לעודד, אבל לא על ידי פניה לרגשות הצרכנים שממילא חונכו להסתכל רק על שורת המחיר. יש לאמץ מדיניות מקיפה של תמיכה ועידוד חקלאות ותעשייה מקומית, ובייחוד תעשייה מסורתית, כזאת שיכולה להעסיק עובדים בלתי משכילים ובלתי מיומנים.
את מספר העובדים הזרים בארץ יש לצמצם, אבל לא באמצעות רחמי המעסיקים, ואף לא על ידי גירוש אכזרי של העובדים. יש קודם כל להפסיק את זרימת העובדים פנימה, ובמקום זאת לאפשר רישום חוקי מחדש של עובדים שהפכו לבלתי חוקיים.
כחבר ופעיל של מפלגת העבודה, הייתי רוצה לראות את מפלגתי פועלת בכיוונים אלו.
בברכה,
סער פוקס
קיבוץ עין השופט
המרכז החינוכי- בית יגאל אלון
העתקים:
חברי ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת
"בתנועה מתמדת" – אתר אינטרנט רעיוני של קרן ברל כצנלסון
לקריאת טורים נוספים במדור "הצד השמאלי של המטבע"
הנבחר הבא