מה זאת אומרת "מנכ"ל יוזמת ז'נווה"? איך מתקבלים לתפקיד כזה? יש מכרז? כמה מקבלים? מי מממן את השכר, התנאים, המשרדים, הקמפיינים?
האם זכות הציבור לדעת איננה חלה על פרטים מעין אלה?
הלאה: איפה מיישב ההסכם המופיע באתר של יוזמת ז'נווה, http://www.heskem.org.il/heskem.asp?id=8
את הסתירות בינו לבין החלטות מועצת הביטחון 242 ו- 338
שעליהן הוא כביכול מסתמך? איך הוא מיישב את הסתירות בין ההכרה לכאורה בין ההכה בזכות היהודית למדינת לאום, לבין החלטת הליגה הערבית בביירות מיום 28 במארס 2002? מדוע יוזם ההסכם, מר יוסי ביילין, התנגד תחילה לרעיון הנסיגה מגוש קטיף וצפון השומרון ("ההתנתקות") ותמך בה רק לאחר מכן, תחת לחץ ציבורי?

נספח איקס: מופיע פעמים רבות בנוסח ההסכם. מתעורר הרושם שכל פעם שיש בעיה, היא נפתרת על ידי הפניה לנספח איקס. אז איפה הוא בעצם?
אף מטוס לא יוכל להמריא מנתב"ג אם הפלשתינים ירצו למנוע זאת. נושא מעין זה, שצריך להיות מוסדר בהסכם טוב, זאת אומרת הסכם שכדאי לקיים אותו ולא כדאי להפר אותו, מופיע ומפורט – איפה – אתם יודעים – בנספח איקס. המספר המדוייק של פליטים שיורשו להיכנס לתחומי ישראל – לא ברור.
"פליטים" לצורך העניין, בניגוד להגדרות שתופסות לגבי כל שאר פליטי העולם, אינם רק אותם אנשים געזבו את שטחי ארץ ישראל המנדטורית – מרצונם או שלא מרצונם – בשלב זה או אחר של הסכסוך. שוב: בכל העולם "פליט" הוא אותו אדם שגלה. עבור הסכסוך היהודי-ערבי, "פליט" הוא גם בנו, ביתו, נכדיו ונכדותיו עד קץ כל הדורות. וכמובן – רק ערבים הם "פליטים".
זה לא הסוף אבל זה לבינתיים.
כל טוב,
שבת שלום

כל מילה אמת. נדמה שהממשל הישראלי כולו קיים למטרה אחת בלבד: לאפשר לבעלי ההון לגרוף עוד ועוד ועוד כסף, ומי שאיננו נמנה על בעלי ההון נדמה שהוא חשוב למקבלי ההחלטות בדיוק כקליפת השום, או כשלג דאשתקד, או לכל היותר כפרה החולבת שכל יעודה כולו להיות כלי להגדיל ולהעצים עוד ועוד את עושרם של בעליה.

כל מילה אמת. ומה הסיכוי שמפלגת העבודה תחדל להיות חלק אינטגרלי ואף נלהב מהמגמה הזאת בדיוק ?

.

[...] "חלשים מכדי לדעת" מיכה אשחר באתר ברל כצנלסון מתאר את מצבם של החלשים [...]

תודה על המאמר. הוא מעלה כמה שאלות שרצוי להתייחס אליהן יותר מפעם אחת.
ראשית, בסדר ט"ו בשבט אנו שותים – משתדלים לא למלא לגמרי כי בכל זאת – ארבע כוסות: יין אדום, אדום עם קצת לבן, לבן עם קצת אדום ולבן ולגמרי. לכאורה, זה עולה בקנה אחד עם תפיסת הקטבים המרובים, או העדר הקטבים.
אז מצד אחד, אפשר לתאר את הצורך בתיאור דו-קוטבי של הדברים כחולשה אנושית ותו-לא, ואני מניח שתיאור כזה, או פשטנות כזו, בוודאי יכולה לעלות בקנה אחד עם השטחה, או במילים פחות עדינות עצלות אינטלקטואלית, שלא לומר חוסר מסוגלות (טפשות בשפה פחות מנומסת). אין ספק שברובד משמעותי, תיאור דו-קוטבי של פוליטיקה יכול לשרת אינפנטיליזציה של הדיון.
אבל הבעיה היא לא רק אצלנו בראש. יש לדברים עוד רובד, אני לא רוצה לומר אובייקטיבי, אבל בהחלט רובד שאיננו תלוי בהשקפתנו עליו. ברובד הזה, קשה למקם יותר מאשר שתי מגמות.
הבעיה עם הרצון הלגיטימי לתת מקום ליותר מאשר שתי מגמות, היא שמחיר של מוצר, או של כסף (כלומר ריבית), או של עבודה, לא יכול לנוע לקוטב אחר מאשר עלייה או ירידה. זו הבעיה של הכסף, צרתו של העניין הזה של המחיר.
סתם דוגמה: במעבר מהמאה השמונה עשרה לתשע עשרה, לממשלת ארצות הברית לא היה כסף לממן את מה שנשאר ממלחמת העצמאות. הם היו חייבים להחזיר הלוואות. אז בממשל, רצו להטיל מס על האלכוהול. הבעיה היתה של יצרני האלכוהול – לרובם לא היה כסף, כלל. הם שילמו בוויסקי. הם יכלו לתת כך-וכך ארגזים תמורת איזו סחורה אחרת. אז הם התמרדו נגד הממשל, ואלה היו בחלקם וותיקי מלחמת העצמאות!
בזמנים אחרים, במקומות אחרים, היו אמצעי תשלום שונים. ירקות או נעליים או מלח, היו המצאות שונות. ומתברר, כי אפילו במקומות אלה, המועדים לכאורה לפרשנות רב-קוטבית, ברוב המקרים נוצרו קואליציות ששירתו שני עניינים מנוגדים – לא יותר.
הבעיה היא שאין פוליטיקה בלי כלכלה, ואין מהפיכה תעשייתית בלי תחבורה ושינוע סחורות, ואלה אינם קיימים ללא מסחר, וזה מצידו אין לו חיים ללא כסף, וכסף יכול למדוד את הדברים באופן שהדבר הכי מובהק שמאפיין אותו, זה שהוא מאוד חד ממדי.
אפשר להביא כאן את הפרק המתאים מתוך "כתבי שחרות", אם רוצים.
תודה והמשך שבוע נעים

יפתח יקר שלי, המאמר שלך עושה שכל! למדתי דברים חשובים מקריאתו , ונהניתי מהמסקנה אליה הגעת. היא הגיונית ומתבקשת לאור הנכתב.
באהבה
אמא

ערב טוב יפתח,
כייף לקרוא ומבעד לשורות ממש ניתן לראת את תנועות הידיים והראש. עלה והצלח.
ולהערה -
כל זה כתוב בשורה אחת אולי שתיים במגילת העצמאות כאחת משלל הסיבות והטיעונים לזכותנו על הארץ.
ואם אננחנו נסתמך רק על החלטת האו"ם עלינו להצמד לגבולות החלוקה. צפוף קצת, לא?

כל מילה בסלע !!

כיף לראות שהמאמר (המצוין) של יפתח פורסם, באיחור של כמה חודשים אמנם מאחר שלא הספקתי לפרסם אותו כשערכתי את האתר.

חשוב לי להעיר רק שהניתוח המרשים של פרספקטיבות בינלאומיות נמנע, ובכך הפגם המהותי שבו, מלדון בשאלות מוסריות וערכיות באמת. מפאת קוצר זמן אני מפרסם תגובה שכתבתי ליפתח בהזדמנות אחרת, אך מתייחסת לאותו נושא.

הצידוק לקיומה של מדינת ישראל בשום אופן לא נובע מהשואה, וגם לא מתוקף דתי של התנ"ך. ועל אחת כמה וכמה, הוא אינו נובע מהחלטה בינלאומית. זכותו של העם היהודי למדינה משלו נובעת מעקרון ההגדרה העצמית, ומההכרה בכך שלכל קבוצה לאומית שהפרטים במסגרתה מקיימים מרקם חיים משותף הזכות להעניק ביטוי ריבוני, כלכלית ופוליטית, להגדרתה העצמית. במלים אחרות, אנשים החולקים תחושת גורל משותף, תרבות והיסטוריה, מקיימים סולידריות העולה על זו הקיימת בינם לבין קבוצות אחרות באופן המשמעותי מספיק כדי להגדירם כעם (לא ניכנס כרגע לקריטריונים המדויקים לכך) ושואפים להעניק ביטוי פוליטי לכך, זכאים לכך.

זכותו של העם היהודי למדינה בארץ ישראל נובעת מזיקתו ההיסטורית אליה, ומכך שהעוול המוסרי שבאנומליה היהודית (קרי, של הקיום נטול השייכות של היהודים לאורך שנות הגלות) נבע מניתוקה של אותה קבוצה מחבל ארץ זה. אין לי עניין בשאלה האם אובמה השתמש בנאומו בטיעון הזה, או מה הפופולריות שלו בבתי דין בינלאומיים, או ביתר סוגי "הבוררות החיצונית" שהעלית במאמר. לעם ישראל זכות טבעית והיסטורית, בלשון מגילת העצמאות, על ארץ ישראל. הזכות הזו נובעת מכך שהאנומליה של הקיום היהודי החלה עם ניתוקו מחבל הארץ הזה, ולפיכך, אנו ראויים לבית משלנו ולבית משלנו במקום ממנו גלינו כעם מלכתחילה (אגב, השינויים הגנטיים בעם היהודי שזנד רואה בהם "הוכחות" לכך שלא מדובר באותו עם היו רלוונטיות רק אם תורת הגזע הייתה הקריטריון המוסרי שלנו לשייכות לאומית. מובן שלא מדובר בגנטיקה, אלא בהיסטוריה של קבוצה שהשייכות אליה היא אקט רגשי ותודעתי, לא גנטי).

השואה אינה נימוק מוסרי שהציונות נדרשת לו בשום צורה, אלא הוכחה מכרעת, שאין טראגית ממנה, לעד כמה מדויקת הייתה הפרוגנוזה הציונית לפיה אין לעם היהודי מקום חוץ מבארץ ישראל, בבית לאומי בו יהיה ריבון על גורלו. התנ"ך הוא אולי החשוב ביסודות התרבותיים המלכדים היוצרים את הזיקה ההיסטורית בין הדורות שהרכיבו את העם היהודי, ובינם לבין ארץ ישראל. יש להבדיל בין הקביעה הזו לבין ראייתו כקושאן מבחינה דתית – כלומר, הטענה שההבטחה האלוהית המובאת בו היא שמעניקה לנו את הזכות להתיישב בכל חלקי ארץ ישראל, וכיו"ב. ה"זהירות" שלך כחילוני מלהסתמך על התנ"ך מובילה אותך, נדמה לי, להתעלם מליבת הנימוק המקורי של הציונות – כתנועת שחרור לאומית וחילונית לחלוטין – לזכותנו על הארץ. השקפת העולם עליה הזכות הזו נשענת היא אמנם הומניסטית ומודרנית, אולם תוקפה על פי השקפה זו נובע מאותה זיקה אותנטית ורגש לאומי עתיק בהרבה משמתנגדי הפרימורדיאליזם יטענו, והתנ"ך – כיצירה תרבותית שאין מרכזית ממנה שנוצרה כאן, על ידי עם ישראל, כגלגול טרום-מודרני של הלאומיות היהודית – הוא בהחלט חלק מרכזי בכך.

יש להפריד באופן חד בין תוקף מוסרי וערכי לבין לגיטימציה מגורמים חיצוניים. הרעיון הלאומי מעוגן היסטורית ותרבותית במספר מקורות, שהבולט שבהם הוא עם ישראל כנושא לאומיות טרום-מודרנית, אך כמובן שבעיקרו הוא תוצר של המודרניזציה במערב. הנימוקים שלי בהחלט נשענים על השקפת עולם הומניסטית, מודרנית ומערבית, המכירה בצורך של הפרט בהשתייכות לקבוצה, בריבונות על גורלו ובקשר הבלתי ניתן להתרה בין השניים. זהו התוקף האידיאולוגי של זכותו של כל עם למדינה משלו. לעומת זאת, החלטות פוליטיות של משטרים במדינות בהן התהוו אמנם הרעיונות בהם אנו דנים, אינן מעלות ואינן מורידות; בדיוק כפי שיש הבדל תהומי בין להישען על מוסר הנביאים כפי שהוא בא לידי ביטוי בתנ"ך כדי להוקיע, נניח, ניצול מעמדי ואת השחיתות שבדת ממוסדת, לבין הטענה לפיה ועדה או מועצה כלשהי לענייני מוסר היא שיש בידה הסמכות לקבוע מה נכון ומה לא.

תוקף ערכי פנימי אינו תלוי בהכרעות פוליטיות חיצוניות. גם אם מסיבות כאלו או אחרות כל המשטרים במערב היו כופרים בזכותו של העם היהודי להגדרה עצמית, צדקת הציונות נשענת על קבלת השקפת עולם ומערכת ערכים מסוימת – ואינה תלויה בשקלול רעוע, מתחלף ובלתי יציב של החלטות משטרים כאלו ואחרות. הקהילה הבינלאומית, אם כן, המחייבת בין היתר קפיטליזם קיצוני משום שההגמוניה המכוונת אותה היא זו האמריקאית, והמונעת מלא מעט אינטרסים פוליטיים וכלכליים הסותרים לא מעט מהשקפות העולם בהן היא דוגלת באופן מוצהר, אינה מקור סמכות מוסרית בשום מובן. גם אם אותה קהילה תחליט בשנים הקרובות, בהשראת סין, כדוגמא היפותטית כמובן, לאמץ השקפת עולם שהיא שילוב מעניין בין פשיזם, ניאו-קונפוציוניזם ומאואיזם, אני לא מניח שתראה בכך סיבה לשנות את מערכת הערכים השונה בתכלית שלך. לכן, גם אם המדינות החברות באו"ם היו מצביעות נגד הקמת מדינה יהודית, הדבר לא היה גורע דבר מזכותנו המוסרית לעשות כן – בדיוק כפי שגם אם העולם יתנגד לזכותו של העם הפלסטיני לחיות בחירות, או יעלים עין (כפי שהיה) מזכותו של העם הארמני – או היהודי, עיין ערך השואה – להתקיים, התוקף של זכויות אלו עבור כל מי שהחיים הם ערך מקודש עבורו לא ייפגם במאומה.

[...] הכשל של המודל הניאו ליברלי מעסיק את סער פוקס באתר קרן ברל כצנלסון. כשהוא מציג גישה [...]

[...] This post was mentioned on Twitter by הפרולטר,מפלגת העבודה. הפרולטר,מפלגת העבודה said: RT @berl_k: שכר המינימום – המחדל (המרכז הרעיוני, בית ברל) http://www.berl.co.il/archives/1447 [...]